מדינת ישראל נ' ויוה אירועים בע"מ ואח'

החלטה

הבקשה

1. הנאשמת 1 הגישה בקשה להארכת מועד לכניסתו לתוקף של צו הפסקת עיסוק ב – 6 חודשים נוספים.

2. על פי האמור בבקשה, עוד בתאריך 5.9.2010 הוגשה בקשה לשינויים במבנה ושימוש חורג, ונעשים מאמצים לקבלת הרישיון.

עוד נטען בבקשה כי ניתן אישור זמני של משרד הבריאות, והנאשמת 1 פועלת לקבלת אישור קבע.

הנאשמת 1 הוסיפה וטענה כי רק לפני 45 יום התקבלו הערות נוספות ממהנדסת הרישוי לגבי שינוי מיקום חלק מצובר הגז ודחסן האשפה, ומאז פועלת הנאשמת 1 למציאת פתרונות הולמים, אולם נדרש פרק זמן נוסף של 6 חודשים להסדרת העניין, ומדובר בעסק בו מועסקים 30 עובדים.

תגובת המאשימה

3. המאשימה התנגדה לבקשה, וציינה בתגובתה כי היה על הנאשמים להמציא אישור משרד הבריאות עוד לפני כ – 4 חודשים, וזאת לא נעשה.

דיון

4.ההלכה הפסוקה קובעת שאין בנזק הכלכלי להצדיק מתן ארכה לביצוע של צו הפסקת עיסוק, כשההגיון הוא שלא לעודד השקעות בעסקים בלתי חוקיים, מתוך סברה שיהיה בכך עילה למתן ארכה לביצוע צו שיפוטי להפסקת פעילות עסקים.

כמו כן, על פי ההלכה הפסוקה, אין בעובדה שנאשם הגיש בקשה לרישיון עסק, כדי להצדיק מתן ארכה לביצוע של צו שיפוטי להפסקת פעילות העסק.

יחד עם זאת, נקודת המוצא להכרעה בבקשה היא עובדות המקרה, שלגביהן בית המשפט נדרש ליישם את הדין.

5. הנאשמים מנהלים עסק של אולם שמחות ומכירת משקאות משכרים (להלן: "העסק"), ללא רישיון.

6.נגד הנאשמים הוגש כתב אישום על ניהול עסק ללא רישיון. בדיון שהתקיים בתאריך 11.10.10, ניתן גזר דין, בו נקבע, בין היתר, כדלקמן:

"התופעה לפיה עסקים נפתחים ללא רישיון עסק הפכה למכת מדינה ויש לשגר מסר צלול בדמות ענישה מכאיבה וממשית שתבהיר את חוסר הכדאיות בעליל שברתימת העגלה לפני הסוסים בהקשר זה.

העסק הספציפי נשוא האישום קשור אף בפרמטרים שבבטיחות ובבריאות הבאים בשעריו ולא ברור מהיכן העוז ששאבו הנאשמים לנהל עסק שכזה ללא רישוי על חשבון בטיחותם ובריאותם של לקוחותיהם".

7.טרם מתן גזר הדין טענו הנאשמים, כפי שהנאשמת 1 טוענת גם היום, כי הם פועלים ללא לאות לשם הוצאת הרישיון. בית המשפט התחשב בטיעון זה, והורה בגזר הדין כי צו הסגירה ייכנס לתוקפו בתוך שישה חודשים מיום גזר הדין, וזאת בכפוף להמצאת אישור משרד הבריאות בתוך 45 ימים, וכי אם לא יומצא אישור משרד הבריאות במועד, ייכנס צו הסגירה לתוקף מיידי.

8.לפי הנטען בבקשת הנאשמת 1, יש בידיה אישור זמני של משרד הבריאות, אך אישור כזה לא צורף כנספח לבקשה. אישור של משרד הבריאות לא הומצא לתיק בית המשפט תוך 45 יום ממועד גזר הדין ובכלל, ולפי תגובת המאשימה כלל לא הומצא אישור של משרד הבריאות.

מכאן נראה כי בהתאם לאמור בגזר הדין, צו הסגירה הינו בתוקף ממועד גזר הדין ולא מיום 11.4.11 כנטען בבקשה. בנסיבות בהן אין אישור משרד הבריאות, המשך ניהול העסק מסכן את בריאות הציבור, ולא ניתן להורות על הארכת מועד לכניסתו לתוקף של צו הפסקת עיסוק.

9.זאת ועוד, על פי נתוני הבקשה להיתר, המופיעים בתדפיס שצורף כנספח לבקשת הנאשמת 1, ההערות נשלחו אליה עוד ב – 18.1.2011, כלומר לפני 3 חודשים, ולא רק לפני 45 יום, ומאז לא נעשה כל טיפול נוסף.